הכרעת דין בתיק ת"פ 17045-10-09 - פסקדין

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה פרטי אישום. כולם באשר למעשים אשר כוונו כלפי אשתו המתלוננת. פרט אישום אחד ייחס לו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, פרט אישום אחר ייחס לו עבירה של איומים ופרט אישום נוסף ייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים.

המעשים הנטענים השתרעו בין השנים 2001 - 2005.

המתלוננת, אביגיל לוי, סיפרה בבית המשפט כי היתה נשואה לנאשם במשך כעשר שנים וכי להם חמישה ילדים משותפים.

היא סיפרה כי ביום 18/6/05 הזעיקה לביתם את המשטרה, לאחר שלא הניחה לנאשם להיכנס הביתה, והוא צעק מעבר לדלת, בעט בדלת וצעק כי אלוהים ישרוף אותה והוא ישרוף אותה, ואבוי לה אם תצא מהבית ואבוי לה אם ייכנס הביתה, שהוא יהרוג אותה.

היא סיפרה כי אותה תקופה היו השניים פרודים. המתלוננת הבהירה כי היא סרבה שהנאשם ייכנס אותו יום לדירה עקב אירוע קודם בו ביקש להיכנס עקב תירוץ "תמים" כלשהו ואז החל להטרידה מינית.

כן סיפרה המתלוננת על אירוע שהתרחש בפסח שנת 2005, כאשר כשבוע לפני החג, בעת שהיא היתה עסוקה יחד עם אחותה בניקיון הבית לקראת החג, פנה הנאשם לישון בסלון הבית. ככל הנראה משהסיטו השתיים רהיט כלשהו הקימו רעש שהרגיז עד מאוד את הנאשם ועל כן הוא התנפל עליה, היכה אותה ובעט בה, ואז, לדבריה, משהיה זה האירוע הקשה ביותר שחוותה מאת הנאשם, הבינה כי היא אישה מוכה וכי עליה ללכת. לדבריה ליווה הנאשם את מעשיו באמירות כי ישרוף אותה ויהרוג אותה וכי אין לו כל בעיה לשבת בגללה בכלא.

עוד סיפרה המתלוננת על אירוע שהתרחש כארבע שנים קודם לכן, עת היתה בהיריון. היא סיפרה כי עד אז לא חוותה אלימות כלפיה מאת הנאשם וכי כאשר כעס יכול היה להשליך חפץ כלשהו. באותו יום רלבנטי השניים התווכחו והיא ביקשה לצאת, אלא שהנאשם מאן לתת לה לעשות כן ודחף אותה, באוזר המסדרון של המטבח. היא קיבלה מכה בשל שהטיח אותה ומצאה עצמה על הרצפה כאשר ילדיה בוכים בהיסטריה ובלחץ. היא תארה כי לאחר מכן יצאה מן הבית והסתובבה בשכונה, נכנסה לגן ציבורי סמוך לבית קברות ומשם התקשרה לרב, אשר הפנה אותה לפנות להוריה. אך היא לא היתה מעוניינת כי הם ידעו על כך. אחת השכנות הבחינה בה בוכיה באותו מקום ואמרה לה כי הנאשם מתנצל וכי הוא אוהב אותה ולשניים ילדים משותפים. היא הוסיפה כי תחילה לא היתה שלמה עם כך אולם לאחר מכן, אכן הנאשם השתנה ונרגע.

המתלוננת סיפרה כי עתה, בעת מועד מתן עדותה, היא נמצאת במקום אחר, היא מתגוררת בעיר אחרת, מצוייה במצב טוב יותר ומרגישה חזקה יותר וכי כיום הנאשם אינו מהווה סיכון כלפיה.

משהוטחה בה גרסתו של הנאשם המכחיש את המעשים הגיבה כך: "עצוב לי מאוד. אני הייתי מעדיפה שתגיד שאתה לא בסדר שתודה שעשית לי דברים איומים (בוכה) אני אמא של החמישה ילדים שלך ואני מגדלת אותם בלי מזונות, בלי כלום, לא מבקשת ממך שקל, ארבע בנות עם קשיי למידה והכל אני עושה לבד ואתה לא מעיז להגיד את האמת, תגיד אני סלחתי לך, מחלתי לך, לא כועסת עליך אתה לא מהווה היום איום, אתה כלום אבל  אתה אבא של הילדים שלי, תודה שעשית את זה אל תשקר".

בחקירה הנגדית הוטח במתלוננת כי היא עצמה היכתה את הנאשם באמצעות טלפון או חפץ אחר והיא הכחישה זאת . היא ציינה כי אם היכתה את הנאשם הרי שזה היה מתוך התגוננות עצמית.

המתלוננת אישרה כי לאחר האירוע שהזכירה שארע סמוך לפסח היא עזבה את הבית וחזרה רק לאחר שבני הזוג ישבו עם מגשרת. להערכתה שהתה מחוץ לבית כשבוע לערך.

המתלוננת הבהירה כי מועלם לא פנתה לטיפול רפואי בעקבות מעשיו של הנאשם, גם כאשר היו סימנים על רגליה ועת היתה בהיריון וזאת כיוון שהשתייכה למגזר החרדי, שם מקובל כך.

המתלוננת חזרה בחקירה הנגדית על תיאור האירוע שקדם לחג הפסח ועמדה על כך כי הנאשם לפת אותה מאחור וחנק ואתה ובעט ברגליה. משהוטח בה כי אחותה מסרה גירסה אחרת לאירוע, עמדה על גירסתה שלה וצינה כי אחותה שהיתה צעירה אותה עת ותלמידת תיכון עמדה שם נוכח האירוע כמוכת הלם.

באשר לאירוע האחרון, בו התדפק הנאשם על דלתה, סיפרה המתלוננת כי היה על הנאשם לפגוש את ילדיהם יום קודם לכן, אך הוא לא הגיע והיא עמדה על כך כי יפגוש אותם רק בזמנים מסודרים ועל פי תיאום ועל כן לא התירה לו להיפגש עימם אותו יום, מה גם שתכננה ללכת עם הילדים אל הוריה.

רעיה אהרון, אחותה של המתלוננת סיפרה בבית המשפט כי בשנת 2005 בהיותה בחופשת פסח מן הפנימיה בה למדה אותה עת, הגיעה אל אחותה על מנת לסייע לה בעבודות הבית וכי בשעה 21.00 לערך הגיעה הנאשם הביתה וחיבק את המתלוננת "וסוג של חנק אותה" לכיוון חדר השינה, כאשר המתלוננת ניסתה לשחרר את הידים. העדה הלכה אחריהם וביקשה ממנו כי יחדל. בחדר השינה הוא אחז במתלוננת והשליך אותה על המיטה, קילל את המתלוננת, בעט בה ואמר לה כי יהרוג אותה וכי אם יהיה גבר, לאחר הגירושין ישרוף את גופתה וכי לא אכפת לו לשבת בכלא.

העדה אישרה בחקירתה הנגדית כי בהודעתה במשטרה לא נרשם מפיה כי הנאשם בעט במתלוננת.

בהמשך חקירתה הנגדית פרצה בבכי וציינה כי היא מפחדת מהנאשם.

היא הבהירה כי בהודעתה מסרה כי הנאשם מפחד ממנה והתכוונה בכך כי לידה התנהג הנאשם תמיד כ"ילד טוב" , אלא שבאותו רגע "נפל לה האסימון" והיא הבניה מה עוברת אחותה בביתה וכי לידם, בני המשפחה, משחק הנאשם תפקיד.

 ב"כ הנאשם ביקש להגיש את הודעתה של העדה במשטרה (נ/1). בהודעה זו שנגבתה ביום 13/7/05 מסרה העדה כי אותה עת היה לנאשם ולמתלוננת הסכם כי הנאשם לא יישן בבית, מעין פסק זמן וכי הנאשם הגיע הבית ורצה לישון בבית ועקב כך התעמתו בני הזוג. הנאשם דחף את המתלוננת לכיוון חדר השינה תוך שהוא "מחבק" אותה מאחור ומכניס אותה לחדר השינה, העיף אותה על המיטה ואמר לה כי היא חייב להניח לו לישון בבית וכי אם ייכנס גבר לחייה לאחר הגירושין, הוא ישרוף אותה ויישב בכלא והעיקר שיידע כי היא מתה.  הנאשם צעק כי יהרוג את המתלוננת. העדה ציינה בהודעתה כי הנאשם כמעט וחנק את המתלוננת כאשר הוביל אותה לחדר השינה, כאשר תפס אותה מאחור באמצעות שתי ידיו והיא ניסתה להשתחרר מאחיזתו, ללא הועיל.